פסק-דין בתיק ע"מ 1536-08

ערעור על החלטת המשיב לפסול את ספרי המערערת לשנת 2006 תוך הטלת כפל קנס בסך 709,146 ש"ח מכוח סעיף 50(א1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "החוק" ו/או "חוק מע"מ") וכן קנס בסך 128,725 ש"ח בגין ניהול ספרים שלא כדין - מכוח סעיף 95 לחוק.

העובדות הצריכות לעניין:

1.                    המערערת חברה הרשומה כדין, שעיקר עיסוקה במכירת דלקים. בדוחותיה לשנת 2006 ניכתה המערערת מס תשומות בהיקף של 354,573 ש"ח, בגין חשבוניות מס שהוצאו לזכותה על ידי חברת אסימו בע"מ (להלן: "אסימו") עבור אספקת דלקים בהיקף עסקאות כולל של 2,487,421 ש"ח.

מחקירה שנערכה ע"י יחידת החקירות של המשיב לחברת אסימו עלה, כי זו הנפיקה חשבוניות מס שלא כדין, בין היתר למערערת, ומשכך סירב המשיב להכיר בניכוי התשומות שביצעה המערערת והורה על פסילת ספריה תוך הטלת קנסות.

בטרם החלטת המשיב, נערך למערערת שימוע - כמשמעו בסעיפים 62 ו- 77ב(ב) לחוק - ומשלא צלח בידי המערערת לשכנע המשיב בדבר התקשרות עסקית אמיתית עם חברת אסימו, או לחילופין בכך שגם אם הוצאו החשבוניות שלא כדין היה זה שלא בידיעתה - ניתנה החלטת המשיב, שהיא הבסיס לערעור.

טענות הצדדים:

2.                      המערערת העלתה טענה מקדמית לפיה החלטות המשיב פסולות מעיקרן וזאת מן הטעם שהשימוע שנערך בעניינה נוהל שלא כדין, כיון שבעת השימוע לא קיבלו נציגיה את המסמכים הרלוונטיים - עליהם ביסס המשיב את החלטתו - לעיונם. מסמכי הנהלת החשבונות של החברה נלקחו ע"י המשיב לצורכי החקירה ולא הוחזרו לה, גם לא בזמן עריכת השימוע, וזאת למרות שהיו הכרחיים להוכחת טענותיה בדבר ניהול ספרים תקין, ובקשתה לעריכת שימוע חוזר - נדחתה.

לגוף הענין, נטען כי החשבוניות, נשוא הערעור, משקפות עסקאות אמיתיות שנרקמו בינה לבין אסימו והתמורה בגין אותן החשבוניות שולמה במלואה. ככל שטוען המשיב כי אסימו לא העבירה את המס המגולם באותן החשבוניות לידיו, הרי שאין במחדלה זה של אסימו, כדי להוכיח שמדובר בהתקשרות פיקטיבית תוך הטלת סנקציות כה חמורות על המערערת.

לחילופין, טענה המערערת, כי היה ויקבע כי מדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין, הרי שלא ידעה ולא יכלה לדעת זאת במועד ההתקשרות עם אסימו, מה גם, שווידאה ובדקה כי אסימו רשומה כדין במשרדי המשיב, בטרם התקשרה עימה.

אשר לחובת הראיה ונטל ההוכחה, טענה המערערת, כי לאור העובדה שהטלת כפל קנס מהווה פגיעה בזכות היסוד של המערערת - היא זכות הקניין - וכי "המוציא מחברו עליו הראיה", די באי עריכת השימוע כדין כדי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המשיב.

3.                      מנגד, טען המשיב, כי עיון בחומר החקירה שנאסף על ידי יחידת החקירות העלה חשדות בדבר אמיתות ההתקשרות של המערערת עם חברת אסימו. למערערת ניתנה ההזדמנות לסתור את ממצאי החקירה שהגיעו לידי המשיב במסגרת השימוע שנערך בעניינה, אולם היא לא הציגה ולו בדל ראיה להוכחת קיומן של עסקאות אמת מאחרי אותן החשבוניות, ולחילופין לא הוכיחה כי לא ידעה ולא יכלה לדעת שמדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין - על כן, יש להותיר את החלטת המשיב על כנה.

אשר לנטל ההוכחה, טען המשיב, כי מדובר במחלוקת לבר פנקסית, על כן הנטל  על המערערת, ביחוד לאור ההחלטה על פסילת ספריה.

דיון:

4.                        חוק מע"מ מקנה למשיב הסמכות להורות על פסילת ספריו של עוסק, תוך הטלת כפל מס, מקום בו נוכה  מס תשומות מחשבונית שהוצאה שלא כדין, אלא "אם הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית הוצאה שלא כדין". לשון החוק ברורה וקובעת כי על העוסק מוטלת החובה להניח את דעתו של המנהל בדבר אי הידיעה אודות הוצאת החשבוניות שלא כדין.

יתרה מזו, כשעסקינן במחלוקת לבר פנקסית מובהקת, כבענייננו, בה התשובה שבבסיס המחלוקת - האם בוצעו עסקאות  אמת אם לאו - והאם העסקאות בוצעו על ידי מוציאי החשבוניות - לא תמצא בספרי המערערת, הרי שיש להטיל את נטל ההוכחה על העוסק, החולק על כך ( ע"א 3646/98 כ.ו.ע לבניין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף נז(4) 891).

על המערערת להוכיח, תוך עמידה במבחן האובייקטיבי - שנקבע בע"א 4069/02 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכת בע"מ נ' מע"מ פד"י נט(ז) 836 (להלן: פס"ד מ.א.ל.ר.ז) - כי החשבוניות נשוא הערעור, הוצאו כדין או שלכל הפחות לא ידעה כי הוצאו שלא כדין, או לחילופין, להוכיח החריג שנקבע בפס"ד מ.א.ל.ר.ז, ולפיו מקום בו נקבע כי חשבונית מס הוצאה שלא כדין היא תותר בניכוי, במידה והוכיח העוסק כי עשה כל שביכולתו לאימות נתוני מוציא החשבונית בטרם ההתקשרות עימו.

על כן הנטל על המערערת להוכיח כי לא ידעה שהחשבוניות הוצאו שלא כדין. נבחן, איפוא, אם המערערת עמדה בנטל זה.

5.                      תחילה, לטענה המקדמית של המערערת בדבר עריכת שימוע שלא כדין. מנהל המערערת הגיע לשימוע עם רואה החשבון ומנהלת החשבונות של החברה - שני אנשי מקצוע המכירים את הליך השימוע ומודעים לזכויות המערערת בהליך זה. מטרת השימוע שנערך למערערת הייתה בחינת טענותיה וראיותיה בדבר התקשרות עסקית שהתבטאה בחשבוניות אותן קיבלה מאסימו. לו סברו נציגיה שמחסור במסמכים מונע מהם עריכת שימוע כנדרש, היו צריכים להתריע על כך באופן מידי, או להפנות המשיב למסמכים המצויים בידו, ואף לדרוש לעיין בהם, שכן אותם אנשי המקצוע אמורים לדעת קיומם של המסמכים והמענה המצוי בהם,  אולם איש לא דרש זאת. המערערת גם לא טענה כי נציגיה ביקשו לעיין בחומר כלשהו ונתקלו בסירוב. לו אכן היה ממש בטענה זו היה על המערערת להעיד את אנשי המקצוע שיסבירו, שהחסר במסמכים סיכל את השימוע ובאיזה אופן. העובדה שהמערערת בחרה שלא להעיד אותם מדברת בעד עצמה ולו היה ממש בטענה זו היתה מביאה אותם לעדות.  לא רק זאת, ניתן היה להציג מסמכים אלה בעת הדיון בבית המשפט ולא ראיתי שהמערערת הציגה המסמכים, שנטען שלא הוצגו בשימוע או שנמנע ממנה לעשות כן.  על כן לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בעריכת השימוע.

6.                      מטעם המערערת הוגש תצהיר של מנהלה, מר משה תשובה, ומר יוסי לטין (להלן: "מר לטין"), המנהל והבעלים של חברת אסימו. תצהירו של מר לטין הוצא מתיק בית המשפט לאחר שלא התייצב לעדות (פרוטוקול 28/6/11).